אני במקור מהולנד וחיה בירושלים 51 שנים. בהתחלה גרתי בקיבוץ ואני רגילה לחיות בסביבה מעורבת וסובלנית.
הצטרפתי לאגודת המפגש הבין דתי בתחילת דרכה. אני מתעניינת בלימוד של מסורות אחרות. מבחינתי, אני רואה קודם כל אנשים, לא את הדתות שלהם. אנשים הם בסך הכל אנשים, עם אמונותיהם. יפה במהלך המפגשים לדבר אלו עם אלו ולקבל אלו את אלו. אם אינך מקשיב זה לזה אינך אנושי. מרתק לחלוק את נקודות המבט המגוונות שלנו ולזהות את הדברים הדומים. זוהי תחילתו של שלום.
"נוצרו קשרים קרובים וידידות"
שמי נורית שושני-הכל. לפני מספר שנים הצטרפתי למפגשים בין יהודים ומוסלמים דרך אגודת המפגש הבין דתי. כעת אני חלק מקבוצה של יהודים באזור ירושלים וערבים מוסלמים מאזור חברון ואנו נפגשים כל שלושה-ארבעה שבועות.
במהלך המפגשים נוצרו חברויות נפלאות בין המשתתפים. גיליתי במשך הזמן שלמרות שהיו לנו – ועדיין יש – חילוקי דעות פוליטיים, יש גם המון דברים משותפים.
קשרים קרובים וידידות נבנו בין משתתפים משני הצדדים ואני חייבת להודות שברמה האישית הפכתי ליותר סובלנית ומבינה כלפי הפלסטינים והקשיים בפניהם הם עומדים. אני חושבת שתהליך דומה התרחש גם בצד השני.
כיום אנו מצפים למפגשים ולפי עצתה של אחת המשתתפות התחלנו גם ללמד אלו את אלו עברית וערבית. אני מוצאת את עצמי מתאמצת חזק ללמוד מילים חדשות בערבית והמוטיבציה להכיר אלו את אלו גדלה מאד.
לעיתים היו לנו שיחות קשות, שאיתגרו אותנו לחשוב לעומק, אבל אחריהן באו שיחות שלוות שאפשרו לנו להרגיש מחוברים ולפתח את הידידות ביננו.
אני רוצה להביע כבוד והערכה עמוקים לאגודת המפגש הבין דתי, בה לא משנה מי אתה – דתי או חילוני, שמאלני או ימני, מתנחל או מתנגד נחרץ של ההתנחלויות, תומך ביחסים נורמאליים עם ישראל או מתנגד להם – הדלת תמיד פתוחה.
אני מאמינה שאגודת המפגש הבין דתי היא באמת ייחודית בפתיחות ובסובלנות שלה. היא אינה דורשת דרישות מוקדמות כלשהן ממשתתפיה אלא מספקת מצע לאנשים המוכנים לשמוע ולהשמיע דעות ולמצוא דברים משותפים.
אני מקווה שפעולות האגודה, והארגון עצמו, ימשיכו לגדול ולהתפתח כי אין לי ספק שיש לזה ערך וחשיבות מרובים.
"שלום מגיע דרך מפגש, לא דרך עימות"
שמי איברהים מוסטפא.
אני 8 שנים באגודת המפגש הבין דתי. התחלתי כמשתתף ועכשיו אני מרכז שתי קבוצות: קבוצה של כעשרה סטודנטים וקבוצה של חילופי שפה בעברית וערבית.
מטרת הקבוצות היא מפגש עם אנשים מתרבות אחרת. בהתחלה זה קשה, אבל אחר כך אתה לומד להכיר אנשים חדשים, אתה לומד איך לדבר איתם, אתה יותר פתוח לחוויות חדשות. בסופו של דבר יש לך חברים חדשים איתם אתה יכול לדבר על מה שקורה לך.
אני משוכנע ששלום מגיע דרך מפגש, לא דרך עימות.
"מחברים בין אנשים"
שמי נטע חזן.
במשך 5 שנים הייתי רכזת של אגודת המפגש הבין דתי. הובלתי קבוצה של אנשים ממקומות שונים בפלסטין וישראל. התפקיד שלי היה לחבר בין האנשים וליזום ולהנחות נושאים לדיונים. למרות הפערים, הם התקרבו אלו לאלו. אגודת המפגש הבין דתי מחברת בין אנשים בעלי נקודות מבט שונות, וזה דבר די מיוחד באזור שלנו. ככל שנדבר יותר אלו עם אלו, כך נבין יותר אלו את אלו.
"גיליתי אנשים נהדרים"
שמי עבדאללה אבו ר'נאם. גדלתי במשפחה חד-הורית לאחר שאבי עזב אותנו. אימי, שהיתה אנאלפביתית, גדלה אותנו לבדה.
נולדתי בירושלים ב-1967, מה שאומר שגדלתי לאחר מלחמת ששת הימים ולימדו אותי לשנוא את היהודים (בשל תוצאות המלחמה).
בבית הספר היסודי התחלתי ללמוד עברית והמורות היהודיות שלנו היו מאד נחמדות אלינו. זה גרם לי לסכסוך פנימי כי מצד אחד לימדו אותי לשנוא את היהודים אבל כאן ראיתי כמה נעימות ונחמדות היו המורות שלנו אלינו.
לאחר שסיימתי תיכון נרשמתי לאוניברסיטה אבל האינתיפדה הראשונה פרצה ב-1987 והאוניברסיטאות נסגרו. כתוצאה מכך התחלתי לעבוד וכך הכרתי יהודים ישראלים. גיליתי אנשים נהדרים (בדיוק כמו אותן מורות יהודיות) – בניגוד למה שלימדו אותי לגבי יהודים עד אז.
הגילוי הזה הניע אותי להתחיל לקרוא לגבי ה"אחר" ולהשתתף בשיחות עם ה"אחר" כדי להכיר יהודים דרך דיבור איתם ולא עליהם.
אז גיליתי את אגודת המפגש הבין דתי, התחלתי להשתתף במפגשים ומצאתי את המקום אותו חיפשתי. אני מאמין שה' ברא אומות ושבטים כדי שנלמד להכיר אלו את אלו, כפי שמוזכר בקוראן. אחרת היה יוצר אותנו כאומה אחת.
"גשרים בין אנשים מאופקים שונים"
אני במקור מהולנד וגר בבית לחם. הצטרפתי לאגודת המפגש הבין דתי לפני 14 שנים. אני נהנה מהמפגשים כי הם בונים גשרים בין אנשים מאופקים שונים. אני מקווה שיהיו לנו יותר משתתפים המחוייבים להשתתפות לטווח ארוך.
"אנו אחיות ואחים הנאבקים יחד לשלום"
הצטרפתי לאגודת המפגש הבין דתי לפני 10 שנים. ממה אני הכי נהנה? מהחברות שיש לנו כקבוצה. המפגשים האלו הם דרך נהדרת ללמוד מהאחר, בלי סטריאוטיפים. אני באמת מרגיש שאנחנו אחיות ואחים הנאבקים יחד לשלום. אנחנו דנים בנושאים שונים, אנחנו לומדים מהדתות והמסורות של האחר, ואנו גם מבקרים במקומות יחד. יש לי הרבה זכרונות שמחים ומרגשים מהפעילויות שלנו יחד.
"אנחנו מדברים על דברים קטנים וגדולים"
הכירו את בנטה יונאס. היא מספרת: "באתי מדנמרק ואני חיה בירושלים 48 שנים. הצטרפתי לקבוצה של אגודת המפגש הבין דתי לפני 10 שנים. באזור הזה יש מחסום בלתי נראה בין אנשים מרקע דתי שונה. גם השפה יכולה להיות בעיה. אנחנו מידי ביישנים או פוחדים לעשות את הצעד הראשון לקראת האחר.
כבר בשנות ה-70 המוקדמות הייתי מעורבת בכיתות ללימוד שפה שבהן אנשים יכלו ללמוד ערבית או עברית. היינו מתכנסים יחד בהפסקות הקפה. כך שאני רגילה לסוג כזה של יוזמות.
במפגשים אנחנו מדברים על דברים קטנים וגדולים ויוצרים אווירה טובה. אנו נהנים יחד."
"אנחנו שוברים את הקרח, אנחנו מתחברים, אנחנו מתפללים שלו על אלו"
שמי מג'די עבד.
אני משמש כרכז של אגודת המפגש הבין דתי באזור ג'נין כ-7 שנים. זה תפקיד יפה ואינטנסיבי. בקבוצה שלי יש כשמונה אנשים ואנו מדברים יחד על נושאים מגוונים כמו חתונות, עסקים, חגים… אנחנו שוברים את הקרח, אנחנו מתחברים, אנחנו מתפללים שלו על אלו. איך אני מגדיר את המפגשים האלו? מכבדים, מגלים ומסבירי פנים.
"שואפים לשלום"
שמי נחל אלגד שוהם.
הצטרפתי לאגודת המפגש הבין דתי לפני שנה וחצי. אני שואף לשלום בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. בקבוצה שלי אני לומד הרבה על האנשים ועל המסורות שלהם וההרגשה היא שקל להתחבר. אני מאמין שה' מאתנו שנביא שלום ונעשה צדקה. הקבוצה הזו היא התחלה טובה.
"אנחנו לא כל כך שונים"
שמי מופידה קבג'ה.
הצטרפתי לאגודת המפגש הבין דתי לפני 5 שנים. אני חלק מקבוצה בחברון של כעשרים אנשים, ואנו מדברים על נושאים שונים, כמו חגים או ילדים. אנשים יכולים לפחוד מהאחר אם לא מכירים אותו או אותה. בקבוצה הזו, אנו משנים את דעתנו דרך לימוד אלו על אלו. בסופו של חשבון, אנחנו לא כל כך שונים.
"יש לנו אנרגיה מאד חיובית ורוח משפחתית טובה"
אני פרופסור בדימוס מאוניברסיטת חיפה. בחיפה יש אוכלוסיה מעורבת של יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. היו סטודנטים רבים מרקעים שונים שלמדו היטב יחד. בחיים בירושלים מטריד לפעמים לראות את חומות ההפרדה. עם זאת, יש הרבה תקווה בלהכיר כל כך הרבה קבוצות מפגש בין דתי בהן מתקיים דיאלוג משותף והיכרות עם השוני באמונות ובתרבות. המפגשים שלנו עוזרים לנו לקבל אלו את אלו. ככל שאנו נפגשים יותר, יותר אנחנו רוצים לדעת אלו על אלו. אני אוהבת לחלוק רגעים של הרהור עם הקבוצה שלי, יש לנו אנרגיה מאד חיובית ורוח משפחתית טובה.
"אנו בוחרים להיות פעילים למען המולדת שלנו"
אנחנו בונים קשרים בין-קהילתיים בין מתנחלים ופלסטינים. דרך המפגשים, אנו בוחרים להיות פעילים למען המולדת שלנו. אנחנו עושים משהו יחד ומנצלים את ההזדמנות לשיחה משותפת.
"הקהל יכול להרגיש שהכל אפשרי"
אני במקור מירושלים. אני מנגן בגיטרה ושר. הצטרפתי ללהקה המוסיקאלית הבין דתית לפני שנה וחצי בעקבות היכרותי הטובה עם רכז הקבוצה הזו. הייתי רגיל לשיר שירי קודש. אני כותב ומקווה על אהבה, על שלום… חשוב שהקהל יכול להרגיש דרך המילים והמנגינה שהכל אפשרי. כשאנחנו מנגנים, הקהלים מאד נרגשים ונדהמים.
"אנחנו לומדים איך לא להיות אתנוצנטריים"
אני באה מארה"ב וגרה בירושלים 26 שנים. אני מיילדת והמוקד של עבודת הדוקטור שלי היה כשירות תרבותית העוסקת בגישה לטיפול בחולים מתרבויות, שפות ורקעים שונים.
הצטרפתי לאגודת המפגש הבין דתי ב-2007. בתוך האגודה הקמתי את הקבוצה הבין דתית הראשונה של עובדי רפואה וסטודנטים ללימוד על כשירות תרבותית. במהלך המפגשים שלנו, אנו מדברים על קשת רחבה מאד של נושאים תרבותיים כמו אמונות, גישות ומנהגים תרבותיים; וכמו מנהגים דתיים ביחס לבריאות וחולי: הריון, לידה, תכנון משפחה, נושאים מגדריים, מוות וגסיסה וכו'.
בקבוצה שלנו אנחנו לומדים רבות אלו מאלו ומהספרות לגבי הנושא. אנו דנים בעמדות שלנו ולומדים איך לא להיות אתנוצנטריים. לכולנו אותה מטרה לכבד את החולים שלנו ולספק טיפול מתאים גם מבחינה תרבותית ולשונית.
"אנחנו שולחים דימוי של תקווה"
אני גר בסוואחרה בפלסטין. אני מנגן בלאוטה ובעוד. אני מאמין שיהודים ומוסלמים יכולים לחיות יחד באותה ארץ. דרך המוסיקה שלי, אני מעודד אנשים להבין ולקבל את האחר. אנחנו שולחים דימוי של תקווה – שכולם צריכים לקבל הזדמנות לחיות בשלום. אני לא זוכר אפילו הופעה אחת שהקהל לא היה מרוצה. אנחנו שרים על מה שאנחנו מאמינים בו ואנשים חשים את זה.
"להיות מודעים למה ששני הצדדים חווים"
אני רכזת באגודת המפגש הבין דתי כבר שנתיים. זו אחריות גדולה לדאוג שאנשים יתחברו ויקשיבו אלו לאלו. אני חושבת שחשוב להיות מודעים למה ששני הצדדים חווים במהלך הסכסוך. זה בהחלט אתגר אבל גם הזדמנות גדולה להכיר חברים חדשים.
"זה משנה את נקודת המפגש שלנו"
הצטרפתי לפני 10 שנים לאגודת המפגש הבין דתי. בהתחלה רק רציתי חברים חדשים. אבל המפגשים שאלו הם יותר מזה: אנחנו מדברים ולומדים להכיר אלו את אלו וזה משנה את נקודת המפגש שלנו. אני מרגיש שהדתות שלנו די דומות. אנו חולקים את אותה אדמה ואנחנו חייבים להצליח לחיות כאן יחד.
"אינך יכול לעבוד למען עתיד טוב יותר אם אינך יכול לדמיין אותו"
אני גרה במעלה אדומים, ליד ירושלים. הצטרפתי לאגודת המפגש הבין דתיבגלל שחשוב לי להכיר את השכנים שלי. אינך יכול לעבוד למען עתיד טוב יותר אם אינך יכול לדמיין אותו. במסורת היהודית, אנחנו מדברים על עתיד, זמן אידיאלי, בו כל העמים יבואו למקדש בירושלים עם הקורבנות הייחודיים שלהם. המפגשים של אגודת המפגש הבין דתי נותנים לי הצצה איך זה נראה פשוטו כמשמעו – כל כך הרבה אנשים שונים, עם האמונות והמסורות שלהם, המתכנסים כדי להכיר אלו את אלו ולחיות יחד בשלום.
למרות המצב והסכסוך, אני יכולה ליצור מציאות אחרת דרך התחברות לפעולות מהסוג הזה. האם עתיד טוב יותר אפשרי? כל שעליך לעשות הוא להצטרף לאחד המפגשים האלו וגם אתה תוכל לדמיין זאת.
"מקום בו אדם יכול לגדול ולהיות פעיל למען עתיד יותר טוב"
אני במקור ממלטה, חברה במסדר אחיות נוטרדאם דה ציון שהחזון שלו הוא להעיד בכנסיה הקתולית ובעולם כולו על אהבתו הנאמנה של האל לעם היהודי, עם מחוייבות משולשת לעולם של צדק, שלום ואהבה. שרתתי בקהילה בירושלים במשך 54 שנים כמחנכת וכן במוסדות שונים, ובמסגרת זו הייתי בין המייסדים של אגודת המפגש הבין דתי. מנסיוני, אגודת המפגש הבין דתי נותנת למשתתפיה מסגרת לחשיפה ל'אחר', ללימוד על ה'אחר' ולחשוף את עצמם להיות מאותגרים ע"י ה'אחר'. האגודה היא גם מקום בו אדם יכול לגדול ולהיות פעיל למען עתיד יותר טוב הן לעצמו והן לאחרים.
אני עוקבת אחרי פעילויות האגודה עד היום ומאד גאה בהתפתחות שלה.
"הקבוצה שלנו היא מקום בטוח"
שמי טאלב אל-חרית'י.
אני פרופסור בדימוס, לימדתי גאולוגיה ומדעי הסביבה באוניברסיטה. הצטרפתי לאגודת המפגש הבין דתי ב-2003. בקבוצה שאני מרכז אנו מארגנים פעילויות מגוונות כמו ביקורים או מפגשים דתיים. הקבוצה הזו היא מקום בטוח, וחשובה ליצירת אווירה של שלום. אנו יכולים לדון בנושאים שונים, כולל נושאים קשים: כבר דיברנו על זכויות אדם, ניצול ילדים, סמים, שלום, קרבנות, סובלנות, סביבה, העצמת נשים, חינוך, מאבק בצביעות וכו'. המגוון של הדתות והדעות מחזק את הכבוד ההדדי שלנו, לא את העוינות. בסופו של דבר כולנו בנים של אותו אב.
"אני רוצה לבנות גשר ביננו"
אני גר בבית לחם ומשתתף במפגשים 4 שנים. רציתי להכיר את הצד השני, רציתי לדעת מה הם חושבים עלי. ורציתי לבנות גשר ביננו. במהלך המפגשים אנחנו מדברים, ואנחנו מקשיבים אלו לאלו. חלק מהם הפכו לחברים שלי, ואפילו באו לבקר אצלי. אני חושב שהסכסוך הוא בעיקר פוליטי. אנחנו מאמינים באותו אל, ואנחנו חיים תחת אותם שמיים. אנחנו חולקים את אותה אדמה והקבוצה שלנו היא דרך נהדרת להתחבר.